נשים באלימות - אתגרי המשטרה

במסגרת הטיפול של רשויות המדינה בנושא האלימות במשפחה ככלל ונושא האלימות בזוגיות בפרט, מתמודדות רשויות המדינה (בעיקר המשטרה והרווחה) עם אתגרים מורכבים. לרבים מאתגרים אלה ניתן לתת מענה טכנולוגי שיקל על רשויות המדינה או יאפשר חלופה לאישה באלימות.

 

1. תת דיווח

רק 30% מהנרצחות על ידי בני זוגן היו מוכרות למשטרה או לרווחה לפני הרצח. ההערכה היא שכ-80% מהנשים שחוות אלימות, לא מדווחות עליה למשטרה או לרווחה. על פי הערכות המשטרה, האישה נוטה להגיע למשטרה רק בפעם החמישית שהיא חווה אלימות. 

הסיבות לאי הדיווח רבות ומגוונות וביניהן: בושה, חשש מהצורך לפתוח בפני החוקר/העו"ס את החיים האישיים, חשש שלא יאמינו לה, חוסר ידיעה על מה מצפה לה והאם היא תעמוד בזה, חשש שאין לה מספיק הוכחות לאלימות, חשש מאסקלציה של האלימות או מנקמה של המשפחה (חשש שהתוקף לא ייעצר ויחזור הביתה כשהוא כעוס יותר או שייעצר וישוחרר לאחר מכן ע"י בית המשפט או שהתוקף יאשים אותה בכך שהיתה אלימה כלפיו והמשטרה תחקור אותה), חשש מפירוק המשפחה, פחד כלכלי. המשטרה והרווחה כרשויות נתפסות כמקום מאיים. אצל נשים רבות קיים החשש שהרשויות "יכנסו לה לחיים".

נקודות חשובות: 

• נוהל טיוב מסדיר תהליך משותף לרווחה ולמשטרה בהענקת מעטפת על אישה מאויימת. אישה מאויימת ברמה גבוהה, המוכרת למשטרה או לרווחה, תקבל ליווי מהמשטרה או מהרווחה. נציג יתקשר אליה כל מספר ימים, המספר שלה יזוהה אצל המוקדן של המשטרה כמי שמוכרת כמאויימת. כל זאת, עד שהאישה אינה מאויימת יותר (לדבריה) או עד שנתיים.

• ב-27 תחנות (מתוך 80) יש מחלק משפחה המורכב מחוקרים שעברו הכשרה, קצין שמטפל אך ורק בתיקי אלמ"ב ועו"ס משפחה. ב-13 תחנות משטרה יש עו"ס משטרה. כל אלה עוטפים את האישה ומסייעים לה בתהליך.

האתגר: 

להעלות את אחוזי הדיווח למשטרה.

לעזור למתלוננת לבוא מדוייקת יותר, אותנטית ועם ראיות. זה יכול לעזור לה בבניית התיק. להביא כמה שיותר סימוכין וראיות המוכיחות את האלימות. למרות שזה בבית וללא עדים יש להביא כמה שיותר תיעודים, הוכחות לחבלות שנעשו על ידו, תיעוד רפואי, הקלטות, צילומים, תכתובות ווטאספ, יומן חיים, תמונות מאירועים קודמים. גם בני משפחה וחברים יכולים לסייע בעדות. אם אחותה יודעת, שתבוא להעיד. במיוחד בחברות סגורות, שמחפות על האדם האלים ומציגות את האלימות כ"כלום. רק מריבה".

2. חזרת הקורבן מתלונתה

בשל סיבות שונות, במקרים רבים הקורבן חוזרת בה מתלונתה והתלונה לא מבשילה לכדי כתב אישום. חלק מהנרצחות על ידי בני זוגן אזרו אומץ, התלוננו אולם לאחר מכן התחרטו וחזרו בהן מתלונתן בטענה שהם ב"שלום בית". מספר חודשים לאחר מכן נרצחו. בין הסיבות לחזרה מהתלונה: הליכים חקירתיים מרתיעים (עימות בין הקורבן לתוקפן, בקשת מסמכים רפואיים, גביית ראיות מהקורבן, גביית עדות מילדי הקורבן, זמן טיפול ארוך יחסית, מעצר או דווקא אי מעצר של החשוד), לחץ של המשפחה המורחבת (בעיקר מאפיין חברות סגורות), הבטחה של התוקף שהמקרה לא יחזור על מעשיו, תלות כלכלית.

האתגר: לזהות מתי מדובר בפחד וחשש הגורמים לה לחזור מתלונתה ומתי מדובר בחזרה כנה מתלונת שווא. לדוגמא: הצלבה עם סיפורים קודמים, דפוסים חוזרים ואם סיפורים דומים מתיקים כדי לא לפספס מקרה חמור אופציונלי.

3. מועדים פוטנציאליים להסלמה

יש מועדים פוטנציאליים בהם הסיכוי לעלייה באירועי אלימות עולה. תקופות שהמשפחה נמצאת יותר בבית (כמו חגים, מגיפת הקורונה), תקופות של מעברים (כמו לידה, מעברי דירה, עבודה חדשה), תקופות חיים קשות (כגון אבטלה), תקופות לחץ (כמו תקופת מלחמה). מועדים לפורענות עוד הם- יום ההולדת של האישה, ימי ההולדת של הילדים. 

*המידע לגבי דפוס הסיכון בימי ההולדת נחשף לראשונה על ידי צוות פורום מיכל סלה בעקבות מיפוי פניות של קורבנות.

4. חברות סגורות (חברה ערבית, חרדית, אתיופית וכד')

מעבר לסיבות לאי דיווח שפורטו לעיל, ישנם אתגרים נוספים העולים באוכלוסיות סגורות כדוגמת החברה הערבית, החרדית והאתיופית. 

בין האתגרים ניתן לציין:

1. רצון "לסגור את הבעיות בפנים" בעזרת רב או מנהיג מקומי מבלי לערב גורמים מחוץ לחברה כגון משטרה או רווחה. חוסר אמון מוגבר ברשויות. חוסר רצון "להוציא את הכביסה המלוכלכת" החוצה. "על אלימות לא מפרקים משפחה".

2. קשר משפחתי בין עובדי הרווחה / משטרה בתחנות המקומיות לבין הקורבן או התוקף עשוי להרתיע את המתלוננת מלהתלונן.

3. העדר תמיכה משפחתית מהצד שלה עד כדי הפיכת הקורבן ל"אוייבת המשפחה" ונידוייה מהמשפחה. אישה גרושה אינה מתקבלת בברכה בחברות אלה. המשפחה שלה לא מאשרת לה להתגרש מחשש לכתם על המשפחה כולה. החשש שבמקום להאמין לה, יפנו כלפיה אצבע מאשימה כמי ש"בגדה" בבן זוגה. בושה שלה ושל משפחתה מ"מה הסביבה תחשוב עליה".

4. מגורים בסמוך או אף בקרב משפחת התוקף מגבירים את החשש מפגיעה ע"י המשפחה הרחבה של התוקף בשל "פגיעה בכבוד המשפחה".

5. חשוב למצוא מקומות שהן כן משתפות במה שהן עוברות ולראות איך משם אפשר לעזור להן.  לעיתים הן משתפות ברשתות (היתה מישהי שכתבה ברשת "ירצחו אותי וזאת אחריות שלכם"), לעיתים הן משתפות חברות או בני.ות משפחה קרובים.ות שהן מרגישות שיגבו אותן.

5. ריבוי תיקים / תיקים רצידיביסטיים

מדי שנה נפתחים במשטרה 24,000 תיקי אלימות במשפחה (אלמ"ב). הקטגוריה של אלימות במשפחה רחבה מאוד וכוללת גם עבירות קלות יחסית (כמו למשל הפרת הסדרי ראייה - כ-16% מתיקי האלמ"ב שנפתחים - ברמת איחור לאסוף או הגעה ביום אחר מזה שהוסכם ללא עבירות נלוות) וגם עבירות איומים או אלימות קשות. לעיתים מדובר בעבירות שנראות על פניו קלות, אולם פוטנציאל ההסלמה שלהן הוא גבוה. 

ריבוי תיקי האלמ"ב בדרגות חומרה שונות יוצר עומסים וגורם לכך שעשויים להיות מקרים אמיתיים ובעייתיים שלא יטופלו כמו שצריך ולא ניתן יהיה לצפות את ההסלמה המהירה שלהם. 

האתגר:

לאפשר תיעדוף תוך הצפה ושיקוף של רמת חומרה והסלמה אופציונלית.

6. התמודדות עם פגיעות דיגיטליות

אמצעים דיגיטליים וטכנולוגים הם כלי נוסף להפעלת טרור ואלימות קיצוניים בזוגיות המתבטאים למשל בחיטוט בנייד, הקלטת שיחות, ריגול אחר המיקום הפיזי, קריאה ומחיקה של הודעות, מעקב אחר היסטוריית הגלישה, ניטור שיחות בטלפון הנייד ועוד. 

לקריאה נוספת בנושא זה ניתן להכנס לארגז הכלים ללוחמה במעקב דיגיטלי בזוגיות שפרסמנו בפורום מיכל סלה.

האתגר: 

1. כיצד ניתן לזהות שהותקנה תוכנת מעקב במכשיר הטלפון הנייד או ברכב?

2. כיצד ניתן לזהות מי שם את המעקב כדי שניתן יהיה להציג למשטרה הוכחה?

7. שכנים כעדים

שכנים עדים לעיתים לאירועי אלימות שיש בין בני זוג או במשפחה. לעיתים העדות היא עדות ראייה (ראה תוקפן מושך את אישתו בשערות ראשה, חובט בה וכד'). לעיתים מדובר בעדות שמיעה (צרחות, חפצים נשברים). עם זאת, מרבית השכנים לא מדווחים. בין הסיבות לאי דיווח: חשש שהתוקף ידע מי דיווח (גם אם הדיווח אנונימי) והאלימות תוסב כלפי המדווח/ת או בני ביתו/ה, חשש שהאישה אינה מעוניינת לדווח ודיווח יסלים את האלימות כלפיה, מחשבה שמישהו אחר בטח גם שמע/ראה וידווח. (דיווח אנונימי הוא אפשרי במרבית המקרים, אולם לא ניתן יהיה להשתמש בו כראיה).

האתגר: 

כיצד ניתן לעודד שכנים להתלונן כאשר הם שומעים או רואים אלימות במשפחה לידם?

8. איום בהתאבדות

אחד מחמשת תמרורי האזהר"ה בזוגיות, הוא "רגישות קיצונית" אשר עשוי להתבטא באיום בהתאבדות אם בת הזוג תעזוב אותו.

האתגר: 

1. כיצד ניתן לאתר אדם המאיים בהתאבדות בגלל שבת זוגו מאיימת להיפרד ממנו?

2. כיצד ניתן לוודא שבמקרה כזה בודקים גם האם האישה באיום?

מקורות:

משטרת ישראל ביצעו מיפוי של אתגרי המשטרה בתחום אלימות כלפי נשים, בעבור פורום מיכל סלה בחודש מרץ 2024. השתתפו בכתיבה: ענת יקיר, רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה; דנה בן צבי, ראש חוליית אלמ"ב וזוהרה עטיה, עוזרת חוליית אלימות במשפחה, משטרת ישראל.

ערכה את המידע וכתבה מסמך זה: מי טל גרייבר שוורץ, מנהלת תפעול פרוייקטים בכירה, עמותת פורום מיכל סלה. אפריל 2024.